הצוללת | פודקאסט

שוקלים לרכוש מכונית חשמלית? את האזהרה הזו אתם חייבים לשמוע

שיחה עם ד"ר אבנר גולוב, סגן נשיא Mind Israel • על הסדר העולמי החדש, הבחירה בין המחנה האמריקאי לזה הסיני, מה מסוכן במכוניות החשמליות שמגיעות מסין ועתיד יחסי ישראל-ארה"ב • האזינו

הצוללת. הילה ויסברג בשיחה עם ד''ר אבנר גולוב, סגן נשיא Mind Israel / צילום: אלן ציפלסקי
הצוללת. הילה ויסברג בשיחה עם ד''ר אבנר גולוב, סגן נשיא Mind Israel / צילום: אלן ציפלסקי

ד"ר אבנר גולוב, אתה משרטט עתיד של חזרה לעולם דו־גושי, בדומה למלחמה הקרה. לפי הגישה שלך, בעוד חמש שנים כבר לא נוכל לעשות עסקים מול סין.
"אדייק: כמעט כל עסק טכנולוגי בישראל יצטרך לבחור בין האמריקאים לסינים. ישראל מתמודדת עם שני שברים טקטוניים שמעצבים את המציאות הזאת. הגדול הוא התפנית בהתהוות הסדר העולמי. הקטן הוא המלחמה הנוכחית".

הצוללת | החוקרת הישראלית שמפרקת את המיתוסים על אבי הקפיטליזם
הצוללת | "חתרתי בים בזמן שהבנים שלי בחזית. לא צריך להתבייש במקומות שטוב לנו"
הצוללת | מומחה למשברים פיננסים מסביר: זו הבועה החדשה

בוא נתחיל עם השבר הגדול.
"כשלמדתי בבוסטון (ב־2014, בבית הספא פלטשר ליחסים בינלאומיים - ה"ו) ההנחה שם הייתה שהעולם הולך למודל רב־קוטבי, לגלובליזציה. יותר מזה, למדנו שהעולם יהיה מורכב מהרבה מאוד מוקדי כוח. בצד הצבאי רוסיה, סין וארה"ב; ובצד הכלכלי האיחוד האירופי וכמובן ארה"ב וסין. אם עיתונאי הניו יורק טיימס תומס פרידמן, מחבר הספר 'העולם הוא שטוח' (2005), הוא דמות מרכזית שמזוהה עם הגלובליזציה, לעת הנוכחית אני מציע דמות חדשה: ג'ון פודסטה.

"פודסטה היה בכיר מאוד בממשלי קלינטון ואובמה ומי שדחף והוביל את מדיניות הסחר הגלובלי. בשנים האחרונות הוא סובב את ההגה בחוזקה. בממשל ביידן, למשל, הוא קידם את חקיקת ה־Inflation Reduction Act, שעוסקת בין השאר בהחזרת יותר מהייצור והמפעלים לארה"ב. ב־2018 גם הוא וגם הממשל - אז ממשל טראמפ - הבינו שהסחר הגלובלי כבר לא משרת את האינטרס האמריקאי.

"ב־2001, ובדחיפת ארה"ב, סין צורפה לארגון הסחר העולמי במסגרת האמונה שהיא תוכל לגדול כמעצמה, בדרך של שלום".

זה לא קרה. ארה"ב נפגעה מהזינוק הכלכלי של סין, כי הרבה משרות בתעשייה נמחקו לטובת ייצור בסין. בניגוד לציפיות, היא גם הפכה אוטוריטרית יותר.
"על זה בדיוק דיבר קמפיין טראמפ מ־2016 - Make America Great Again. המסר היה: אמריקה כבר לא גדולה, העבודה והכספים יוצאים מארה"ב, שכבת הפועלים שהצביעה מסורתית למפלגה הדמוקרטית נפגעה בעקבות הגלובליזציה וטראמפ זיהה את זה. לכן מ-2018 ארה"ב מובילה מדיניות אנטי־סינית. טראמפ הוביל את מלחמת הסחר, וביידן לקח את זה עוד צעד קדימה, עד כדי הצבת אולטימטום בפני השותפות של ארה"ב בעולם - אתן רוצות לעשות עסקים איתנו או עם סין?".

משחק כפול מול סין

אתה אומר שארה"ב תדרוש מהשותפות שלה לבחור יותר ויותר. מנגד, יחסי הסחר של ארה"ב וסין מוערכים במאות מיליארדי דולרים בשנה. בצד הישראלי מכוניות חשמליות סיניות ממשיכות להציף את השוק. יש כאן גם נמל סיני, נמל המפרץ בחיפה. איך זה מתיישב?
"לא יהיה נתק מוחלט, ולא צריך להפוך את סין למדינה עוינת. אני מעריך שנראה משחק כפול. נעשה עסקים עם סין במקומות לא רגישים, אבל לא נוכל לעשות עסקים, ואפילו נהיה יריבים קשים ומרים, במקומות רגישים".

אז לא כדאי לבנות על המכוניות החשמליות הסיניות.
"אני ממליץ מאוד לא לבנות על זה. הציבור הישראלי לא בקי באיומים שהוא נחשף אליהם כשהוא קונה מכונית חשמלית סינית. יש היום מכוניות כאלה במשרד הביטחון ובצה"ל. לדעתי, ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לקחת סיכונים מסוג זה".

מדינות כמו הודו וסעודיה מנסות בכל זאת ללכת בין הטיפות במארג העולמי הסבוך, ויש להן אינטרסים בשני הגושים.
"הודו היא מקרה מעניין וסעודיה אפילו עוד יותר. הרי על סדר היום עומדת עסקה סעודית־אמריקאית, שמה היא אומרת? הסעודים מקבלים ערבויות ביטחוניות ותמיכה בתוכנית גרעין בתמורה להתרחקות מסין. האמריקאים גם רוצים להשתמש במחירי האנרגיה הנמוכים בסעודיה כדי לבנות את המרכזים הטכנולוגיים הכי מתקדמים כחלק משותפות אמריקאית־סעודית. אני שם לרגע את הנורמליזציה עם ישראל בצד".

באיזה נתיב סעודיה תבחר לדעתך?
"יורש העצר מוחמד בן סלמאן כבר בחר, השאלה היא מה יקבל בתמורה ואם יהיה נשיא אמריקאי שילך איתו. לסעודיה יהיה קשה להגשים את החזון שלה ל־2030, כלכלה שאינה תלויה בנפט, בלי כסף סיני. לכן להערכתי גם היא תנסה לשחק במגרש שבו יש קווים אדומים. אבל במקביל היא כן תמצא דרך לעשות עסקים עם סין. המאבק הדו־גושי הזה הוא המאבק של העשור הקרוב".

לדבריך, המלחמה הוכיחה שאין לנו גיבוי משום מעצמה עולמית, לבד מארה"ב, ולכן האינטרס הישראלי - כשהיא צופה פני עתיד - הוא לבחור בגוש העולמי הנכון.
"המלחמה הוכיחה שאין שום אלטרנטיבה. גם סין וגם רוסיה תומכות באויבים שלנו, וארה"ב עמדה לצדנו. מי שחשב שיש לו מרחב תמרון לשחק מול המעצמות, כשהצטלם עם ספרים של נשיא סין שי ג'ינפינג ואיים שילך לוועידת החדשנות בסין כי לא הוזמן לבית הלבן (נתניהו לפני כשנה - ה"ו) - כדאי שידע שאלה מהלכים שכבר לא מתאימים למציאות היום. זה יגבה מישראל מחיר גבוה".

לבחור במחנה הדמוקרטי

בניתוח שלך, מידת המעורבות והדומיננטיות של ארה"ב בניהול המלחמה כאן היא חסרת תקדים.
"בהחלט. ארה"ב נטלה את המושכות מהרגע הראשון וקבעה את גבולות הגזרה ואנחנו נתנו לה לעשות זאת".

למה?
"כי ישראל מצאה את עצמה במשבר ביטחוני נורא, כנראה הגרוע מאז מלחמת העצמאות. ארה"ב הייתה מוכנה לעמוד לצדה וקודם כול אמרה Don't לכל אויבינו וסיפקה את כל התמיכה הצבאית והביטחונית שנדרשנו לה. היא גם עמדה מאחורי הנרטיב הישראלי במלחמה, בטח עד לחודשים האחרונים.

"התמיכה האמריקאית סייעה לנו לשמור על הקואליציה הבינלאומית שהוכיחה את עצמה בצורה דרמטית ב־13 באפריל, ליל המתקפה האיראנית על ישראל. לא רק שנמנענו מהמסר שישראל לבד, אלא שהתמונה ששודרה לעולם היא של קואליציה שקמה לתחייה. ידענו שהיא שם, ועבדנו על כך שתפעל ברגע האמת בשנים האחרונות.

"בכל זאת, גם אנחנו - האנשים מהמל"ל, צה"ל ומשרדי הביטחון והחוץ - התרגשנו מאוד כשראינו אותה פועלת. שלחתי לקולגות בארה"ב 'תודה' אחרי ההצלחה האדירה של סיכול המתקפה האיראנית. והם השיבו שאין לנו מה להגיד תודה וכתבו 'הרי בביקור ביידן בישראל בקיץ 2022, כחלק מהצהרת ירושלים שעליה חתם, הוא התחייב לביטחון ישראל. הלילה הוא קיים הבטחתו'".

ביידן הכריז בשבוע שעבר: אם המבצע ברפיח יתרחב, ארה"ב תפסיק לספק נשק.
"בעיניי, ההצהרה בעניין הפסקת החימוש הייתה טעות, וגם הממשל מבין זאת. זו הייתה טעות, כי היא לא משרתת את המטרות החופפות של ישראל וארה"ב, ובראשן החזרת החטופים.

"לעניין עצמו: עם המהלך הנוכחי ברפיח, שהוא מוגבל מאוד, אין לארה"ב בעיה. החשש הוא ממהלך נרחב שעלול לפגוע באוכלוסייה שהייתה שם ומוערכת ב-1.5 מיליון אנשים. השורה התחתונה היא שכל העולם רוצה לסגור עלינו את הדלת של המלחמה הזאת. השעון המדיני נגמר. האדם היחיד שעוד שם רגל בדלת הזאת הוא הנשיא ביידן. כמו כן, הוא רוצה לראות ברצועה ישות פלסטינית חדשה, ללא צבא, שתפעל נגד הטרור. יש לנו הזדמנות לקדם את החזון הזה עם נשיא דמוקרטי. במקום לנצל את זה, במי אנחנו נכנסים? במעצור האחרון בדלת. אם לא נסתכל על התמונה הגדולה, נטרוק לעצמנו את הדלת בפנים".

עד כמה יש כאן שותפות אינטרסים?
"ארה"ב רוצה מה שישראל רוצה: שבסוף האירוע הזה לא יהיה חמאס, שישראל תהיה מוגנת, שתתקיים קואליציה מול איראן ושתהיה אפשרות למנף את כל הדבר הזה. הם רוצים ליצור אורביט אמריקאי במזרח התיכון שמחייב רגל סעודית ורגל ישראלית שמדברות זו עם זו. השיח והשותפות מול האמריקאים לא צריכים להיעשות בדרך של כיפוף ידיים, אלא בהליכה משותפת יד ביד".

אם טראמפ ייבחר, ייתכן שהוא יראה את שותפות האינטרסים הזאת באופן אחר.
"גם אם טראמפ ייבחר שוב, הוא יהיה נשיא לארבע שנים ואנחנו צריכים לבנות מערכת יחסים ל-20, 30, 40 ו-50 שנה קדימה. זה אומר, דבר ראשון, להקים שותפות אסטרטגית בתחום הטכנולוגיה, שאפשר לכנותה אפילו ברית. הכוונה היא שהאקוסיסטם הישראלי יהיה מחובר לזה האמריקאי, ברמת הממשל, המגזר הפרטי והאקדמיה".

הם זקוקים לנו?
"הם לא רוצים שנלך לסינים, וכן, באלמנטים מסוימים האמריקאים יכולים ללמוד מאיתנו, למשל בתחומי הבינה המלאכותית, הקליימטק וה-Health Tech. כדי שזה יקרה צריך להקים ברית טכנולוגית, אפילו בחקיקה".

מסר לסיום?
"המלחמה הציבה בפנינו שתי שאלות קריטיות: האם אפשר להקים ולקיים מדינה יהודית בבטחה במזרח התיכון? וכן, האם הציונות, מדינת ישראל המודרנית, רוצה להיות חלק מהמשחק שמעצב את העתיד של הילדים שלנו? בעיניי, התשובה הציונית היא חד־משמעית כן, לשתיהן. נכון, אנחנו לא השחקן הראשי, היכולת שלנו בעיצוב הסדר העולמי מוגבלת ואנחנו קשורים לארה"ב. אבל אסור לנו לוותר. כדי שנוכל לעשות זאת, עלינו להחליט שאנחנו במחנה הדמוקרטי ושישראל שותפה בכירה של ארה"ב, גם אם יהיה לזה מחיר מול סין".